היסטוריה
טבריה הוקמה בסביבות שנת 20 לספירה, ונקראה על שם הקיסר הרומי טיבריוס. בעיר נבנו ארמונות ומבני ציבור בסגנון יווני ומאוחר יותר בסגנון רומי. בשנת 66 לספירה, כאשר פרץ בארץ-ישראל המרד הגדול של היהודים נגד הרומאים, תושבי טבריה, בניגוד לתושבים בערים אחרות, בחרו להיכנע לרומאים, וכך מנעו הרס וחורבן של העיר. טבריה הפכה ליישוב יהודי מרכזי, ויהודים רבים התיישבו בה. גם הסנהדרין העבירה את מקום מושבה לטבריה, ובשנת 400 בערך נחתם בעיר "התלמוד הירושלמי".
במהלך התקופות, טבריה נכבשה בזה אחר זה על-ידי הפרסים, הצלבנים והממלוכים. לאחר נפילת העיר בידי האימפריה העות'מאנית, (בראשית המאה ה- 16), הפכה טבריה מקום מקלט בטוח ליהודים ויהודים רבים עברו להתגורר בה.
בשנת 1837 חרבה טבריה ברעידת אדמה ונהרגו כ-700 מתושבי העיר. התושבים שנותרו נטשו את העיר, אבל במהרה הם שבו לבנותה, והיא נחשבה בעיני היהודים בארץ-ישראל כאחת מ"ארבעת ערי הקודש" (יחד עם חברון, ירושלים וצפת). בראשית המאה העשרים נבנו שכונות יהודיות חדשות בטבריה, והחלו גם לבנות את בתי-המלון הראשונים.
במלחמת העצמאות, בשנת 1948, נכבשה טבריה על-ידי צה"ל, ותושביה הערבים של העיר נטשו אותה.
אוכלוסיה, כלכלה וגורמי משיכה לתיירים
בטבריה חיים כ-40,000 תושבים. עיקר פרנסתם של תושבי טבריה מתבססת היום על תיירות: מסעדות, בתי-מלון, חדרי אירוח ושירותי תיירות נוספים. הכינרת, שטבריה שוכנת לחופה, היא מקור משיכה מרכזי לתיירים רבים, וכך גם חמי טבריה, מרחצאות המועשרים במינרלים וידועים כבעלי תכונות מרפא. כמו כן בעיר ובקרבתה יש אתרים רבים הנחשבים קברי צדיקים, שגם הם מושכים אליה תיירים רבים. בין האתרים האלה: קבר רבי מאיר בעל הנס, קבר רבי עקיבא וקבר הרמב"ם.
בעיר יש שרידים ארכיאולוגיים מן התקופה הצלבנית ומתקופת השלטון הרומי. בימים האלה מתבצעות חפירות ארכיאולוגיות של העיר מהתקופה הרומית .
לטבריה מגיעים גם צליינים (עולי-רגל נוצרים) רבים, מאחר שעל-פי המסורת הנוצרית, ישו הלך על פני המים בימת הכינרת, ובטבריה וסביבותיה יש אתרים המקודשים לנצרות.
מפלס מי הכינרת משפיע על כלכלת העיר, ובשנים שבהן הוא ירד מאוד הגיעו לעיר פחות תיירים וכלכלתה נפגעה קשות.
טבריה בתקופת הלחימה בלבנון בקיץ 2006
במהלך הלחימה בלבנון בקיץ 2006 נורו מטחי קטיושות רבים אל עבר העיר, הפתיעו את תושביה, וגרמו להרס רב.